צבר תיירות נופש ואירועים בע"מ נ' אזולאי

פסק דין

פסק דין זה ניתן בשתי תביעות שטריות שהגישה התובעת נגד הנתבע: (1) תביעה לביצוע שישה שטרי חוב על סך 50,000 ₪ כל אחד (תיק הוצל"פ מספר 01-03126-06-1); ו- (2) תביעה לביצוע שבעה שיקים (תיק הוצל"פ מספר 01-04676-06-2).

הנתבע הגיש התנגדויות לביצוע השטרות הנ"ל (בש"א 155227/06 ובש"א 155242/06) אשר נדונו בפני כב' הרשם צ'כנוביץ'. לגבי התביעה הראשונה דחה כב' הרשם את מרבית טענותיו של הנתבע וקבע כי הנתבע הודה בכתב בחוב של 260,000 ₪, ועל-כן יש ליתן לו רשות להתגונן רק לגבי יתרת החוב נשוא התביעה העולה על 260,000 ₪. לגבי התביעה השנייה קבע כב' הרשם כי תינתן לנתבע רשות להתגונן רק בגין חמישה מתוך שבעת השיקים שהוגשו לביצוע כמפורט להלן: (1) שיק מספר 1070368 על סך 20,000 ₪ מיום 25/11/05; (2) שיק מספר 1070327 על סך 8,000 ₪ מיום 30/11/05; (3) שיק מספר 1070330 על סך 11,700 ₪ מיום 30/11/05; (4) שיק מספר 1070367 על סך 20,000 ₪ מיום 25/12/05; ו- (5) שיק מספר 1070331 על סך 11,700 ₪ מיום 31/12/05.

מהתצהיר שהוגש בבש"א 155227/06 עולה כי השטרות נמסרו כביטחון להבטחת החזר הלוואה בסך כולל של 200,000 ₪ שניתנה בחודש אוקטובר 2004 לחברה שבבעלות הנתבע, אזולאי דורון שירותי נופש בע"מ (להלן: "החברה"). הלוואה זו ניתנה, כך הוצהר, על רקע התקשרות בין התובעת לבין הנתבע והחברה בזכיינות ולאחר מכן בשותפות להפעלת סוכנות נסיעות. לטענתו של הנתבע בתצהירו, הוסכם כי ההלוואה הנ"ל תוחזר ב- 24 תשלומים החל מינואר 2006, אולם התובעת השלימה בשטרי החוב סך כולל של 300,000 ₪, כלומר 100,000 ₪ יותר מסכום הקרן של ההלוואה עוד ביום 4/1/06. טענה זו נדחתה במסגרת ההתנגדות לביצוע השטרות לנוכח הודאתו של הנתבע במסמך מיום 30/12/04 (שסומן שם מש/1) בקיומו של חוב העומד נכון למועד עריכת המסמך על סך של 260,000 ₪. כמו-כן נדחו טענותיו האחרות של הנתבע בתצהירו לרבות טענות של כשלון תמורה מלא, חוזה למראית עין, פגמים בכריתת ההסכם, הטעיה וקיזוז. מכאן שלמעשה ניתנה לנתבע רשות להתגונן בתביעה זו אך ורק בנוגע לגובה יתרת החוב שלו ושל החברה לתובעת מעבר לסך של 260,000 ₪ הנ"ל נכון ליום 30/12/04.

באשר לתביעה השנייה ולבש"א 155242/06, ניתנה לנתבע רשות להתגונן לגבי חמישה מתוך שבעת השיקים שהוגשו לביצוע בטענה שהוא אינו חייב בגינם באופן אישי, שכן מדובר בשיקים של החברה שבבעלותו אשר לא הייתה לו כוונה לערוב או להתחייב אישית לפירעונם. יצוין כי הנתבע הגיש בקשה לדחיית תביעה זו על הסף אשר נדחתה על-ידי כב' השופט יפרח.

לאחר מספר ישיבות שהתנהלו בפני כב' השופט שינמן הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית.

בתצהיר עדותו הראשית התייחס הנתבע אך ורק לתביעה לביצוע השיקים בתיק הוצל"פ שמספרו 01-04676-06-2. הנתבע חזר והצהיר כי כל השיקים נשוא התביעה ניתנו על ידי החברה במסגרת יחסי השותפות ששררו בינה לבין התובעת. עוד הצהיר כי בפגישה שהתקיימה ב- 29/12/05 בנוכחות מנכ"ל התובעת החדש, מר משה הוכמן, ומנהל הכספים החדש של התובעת, מר ראובן אלקס, הובטח לו אישית כי לא יינקטו לעת עתה הליכים משפטיים נגד החברה או נגדו באופן אישי. לגבי שיק מספר 368 הוצהר כי התובעת פנתה אל הבנק וביקשה להחזיר לידיה שיק זה מסיבות טכניות, כשלטענת הנתבע עשתה כן על רקע ההבטחה הנ"ל שלא לנקוט בהליכים. לגבי שיקים שמספרם 327, 330, 331 ו- 367 הוצהר כי החברה התכוונה לפרוע שיקים אלה באמצעות הכנסותיה מהשותפות, כפי שנהגה לעשות קודם לכן בהתאם להנחיותיו של מנהל הכספים הקודם של התובעת, ומשנישלה התובעת את החברה מחלקה בשותפות ברור כי אין באפשרותה כעת לשלם סכומים אלה. הנתבע ציין בתצהירו כי מתוך שבעת השיקים שהגישה התובעת לביצוע, ניתנה ערבות אישית מטעמו על שני שיקים בלבד בסך של 5,000 כל אחד – אותם שיקים אשר לא קיבל רשות להתגונן בגינם.

מר ראובן אלקס ערך תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת שבו הדגיש כי בהסכם הזיכיון שנחתם עם הנתבע ביום 23/7/00 הצהיר והתחייב הנתבע שכל ההתחייבויות בהסכם יחולו עליו אישית, גם אם במהלך העבודה השוטפת עם התובעת תיעשה ההתחשבנות ויועברו מסמכים בפועל בין התובעת לבין החברה. על-פי תצהירו של מר אלקס, נודע לתובעת בדיעבד שהנתבע לא הפקיד את הכספים שקיבל מהלקוחות ישירות לחשבונה של התובעת באופן מיידי כפי שהתחייב לעשות, אלא הוציא לתובעת שיקים מעותדים בגינם. מר אלקס הצהיר כי לאחר שמונה לסמנכ"ל הכספים של התובעת באוקטובר 2005, התברר לו כי חובו של הנתבע עומד על סך של 1,700,000 ₪, ובעקבות זאת זימן את הנתבע לפגישה עימו ועם מנכ"ל התובעת. בפגישה זו, כך הוצהר, הסביר הנתבע כי נקלע למערבולת כספית, ועקב כך הפקיד את הכספים של הלקוחות בחשבונות שבהם הייתה לו שליטה ונתן לתובעת שיקים דחויים שהוא כמובן אחראי אישית לפירעונם, תוך שהדגיש כי מעולם לא הסתתר מאחורי חברה שבבעלותו. כמו-כן הוצהר כי באותה פגישה הציע הנתבע להמשיך לעבוד עבור התובעת מבלי לקבל עמלות או שכר עבור עבודתו עד שיחזיר לצבר את כל חובו. מר אלקס הכחיש כי הובטח לנתבע שלא יינקטו נגדו הליכים כלשהם, והצהיר כי ההתחייבות נגעה להליכים פליליים בלבד. עוד הוצהר כי במהלך המו"מ שנוהל לפני הגשת התביעה, טען הנתבע שיש לו דוד אמיד, ושבכוונתו להגיע להסדר כספי עם התובעת בעזרתו, אך דבר לא אירע וחובותיו לא סולקו. בתצהירו של מר אלקס ישנה התייחסות גם להתנגדות לביצוע שטרי החוב שהוגשה בבש"א 155227/06 אשר לדבריו נדחתה על-ידי ראש ההוצל"פ.

מר משה הוכמן ערך אף הוא תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת לתמיכה בחלק מטענותיו של מר אלקס הנ"ל, לרבות בעניין הפגישה שהתקיימה עם הנתבע לקראת סוף שנת 2005.

במהלך הדיון נחקרו המצהירים הנ"ל ולאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

הנתבע כלל לא העלה בתצהיר עדותו הראשית או בסיכומים מטעמו טענות בנוגע לסכום שבגינו קיבל רשות להתגונן בבש"א 155227/06, דהיינו ליתרת החוב העולה על סך של 260,000 ₪ בגין שטרי החוב שהוגשו בתיק הוצל"פ מספר 01-03126-06-1 בסך כולל של 300,000 ₪. מכאן שהנתבע זנח את הגנתו בתביעה הנ"ל. יצוין כי גם לגופו של עניין, כל טענות ההגנה של הנתבע בבש"א 155227/06 נדחו למעשה על-ידי כב' הרשם למעט הטענה בנוגע לגובה החוב, והנתבע לא הציג בפני בית המשפט כל תחשיב המפרט ולו לכאורה את חובו לתובעת נכון למועד הגשת שטרי החוב לביצוע. יתר על כן, הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי הוא לא יודע אם הוא חייב כספים לתובעת ולא בדק זאת (סוף עמוד 20 לפרוטוקול). לפיכך, הנני מקבל את התביעה השטרית אשר הוגשה בתיק הוצל"פ שמספרו 01-03126-06-1 גם לגבי יתרת החוב העולה על סך של 260,000 ₪.

באשר לשיקים שהוגשו בתיק הוצל"פ 01-04676-06-2, כאמור לעיל, הנתבע קיבל רשות להתגונן בגין חמישה שיקים, וזאת אך ורק בטענה כי השיקים נמשכו על ידו מטעם החברה שבבעלותו, ללא כל כוונה לערוב או להתחייב לשלמם באופן אישי. כב' הרשם קבע בהחלטתו כי יש "לשמוע ראיות לעניין הנסיבות שבמסגרתן נמסרו שיקים אלה" (תחילת עמוד 19 להחלטה).

מדובר בשיקים אשר בצידם הימני העליון מודפסים שמה של החברה (דורון שירותי נופש בע"מ), ופרטיה (כתובת, מספר זהות וטלפון), אולם כל השיקים נושאים את חתימתו של הנתבע בלבד, ללא כל כיתוב לצד החתימות וללא הטבעת חותמת החברה.

הכלל הקבוע בסעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") הוא כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה", אך על-פי הוראות אחרות בפקודת השטרות, במקרים מסוימים תיתכן חבות שטרית של אדם שלא חתם בעצמו על השטר אלא באמצעות מורשה.

סעיף 25 לפקודת השטרות קובע כדלקמן:

מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית.

הנתבע טען כי חתם על השיקים כמורשה חתימה של החברה בלבד, ולכן אין לחייבו לפרוע את השיקים באופן אישי. ואולם, כפי שעולה מסעיף 25 לפקודת השטרות הנ"ל, על-מנת לפטור את הנתבע מחבות אישית בגין השיקים היה עליו להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים כדלקמן: (1) כי חתם על השיקים בתור מורשה / שלוח של החברה והוסיף לחתימתו מילים המעידות על כך; (2) כי פעל במסגרת ההרשאה שניתנה לו על-ידי החברה.

אתייחס לסוגיית ההרשאה תחילה. הנתבע לא הציג בפני בית המשפט כל מסמך רשמי של החברה המאשר כי בתקופה הרלוונטית חתימתו האישית בלבד ללא חותמת חייבה את החברה. יתרה מזאת, כאשר נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית האם נכון שעל-פי תקנון החברה או על-פי ההחלטות שלה, חתימה שמחייבת את החברה הייתה חותמת החברה + חתימה שלו, בתחילה ניסה להתחמק מלהשיב על השאלה (פרוטוקול: סוף עמוד 6) ולאחר מכן העיד: "למיטב זכרוני אמורה להיות חתימה וחותמת ..." (עמוד 7, שורה 1). במסגרת הדיון בהתנגדות העיד הנתבע כי הבנק נהג לכבד שיקים של החברה גם ללא חותמת (פרוטוקול מיום 10/5/06 בעמוד 5) ובחקירתו בדיון ההוכחות העיד כי בפועל הרבה שיקים נפרעו בדרך זו גם בחברת צבר (פרוטוקול מיום 10/7/08: עמוד 7, שורות 4-5). יחד עם זאת, הנתבע נמנע מלהתייחס לעניין זה בתצהיריו ואף לא צירף ראיות כלשהן לביסוס גרסתו, על-אף שכבעלים ומנהל יחיד בחברה יכול היה לעשות כן בנקל. מנגד, התובעת צירפה לתצהירי עדותה הראשית העתקים של עשרות שיקים אשר חלקם נושאים חתימה של הנתבע בלבד, אך על רבים אחרים מוטבעת חותמת של החברה ועל גביה חתימת הנתבע (נספח ג' לתצהירו של אלקס). גם אם די היה בכך כדי להוכיח שהבנק כיבד בעבר שיקים של החברה אף ללא חותמת, אין בכך בלבד כדי להוכיח כי במקרה דנן ולגבי השיקים נשוא התביעה חתימות הנתבע על השיקים ללא חותמת נעשו בהרשאת החברה, כאשר לא הוצגו מסמכים כלשהם של החברה לעניין זה, ועל-פי עדותו של הנתבע עצמו היה צורך בחותמת בנוסף לחתימה.

זאת ועוד, אף אילו היה הנתבע מוכיח כי פעל בהרשאתה של החברה ולא חרג ממנה (והוא כאמור לא עשה כן), היה עליו להוכיח בנוסף שגילה דעתו על פני השיקים כי חתם עליהם בתור שלוח של החברה, שכן דיני השטרות אינם מכירים בשליחות נסתרת (ראו בעניין זה ע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 809).